31/05/2026
לכל הנשים בסדרה הזאת יש דבר אחד משותף.
העיניים שלהן עצומות.
לא כי הן ישנות.
לא כי הן חולמות.
אלא כי לרגע אחד הן לא צריכות למהר לשום מקום.
כשהתחלתי לצייר את הסדרה הזאת, לא חשבתי על דמויות מסוימות. חשבתי על רגעים קטנים שאני פוגשת שוב ושוב אצל נשים שמגיעות לרקום איתי.
הרגע שבו הכתפיים יורדות קצת.
הרגע שבו מפסיקים לבדוק הודעות.
הרגע שבו הידיים עסוקות במשהו יפה, והמחשבות נעשות שקטות יותר.
לכן הפרחים בסדרה הזאת לא נמצאים באגרטל.
הם צומחים מתוך השיער, מתוך הדמות עצמה.
כל אחת מהנשים כאן שונה.
אבל כולן מזכירות לי דבר אחד:
מותר לעצור לרגע.
🌿
איזו מהן הכי מדברת אלייך?
