15/03/2026
כשהתחילה המלחמה אמרתי לעצמי: סוף-סוף אשב לעשות אלבומים.
אני אלופה בלתכנן טיולים ולמצוא מקומות מיוחדים — כאלה שאפילו מדריכים מקצועיים לא תמיד מכירים: פסטיבלים מקומיים, סדנאות מיוחדות לבני המשפחה, ואטרקציות שמותאמות בדיוק לתחביבים שלנו.
שנים הייתי מכינה אלבום אחרי כל טיול. אבל בארבע השנים האחרונות זה נעצר. החיים נהיו אינטנסיביים: לימודים מאתגרים, ניהול עסק במשרה מלאה, בית, משפחה… ולי כבר כמעט לא נשאר זמן.
דווקא עכשיו, בתוך כל המצב הלא-פשוט של המלחמה, הרשיתי לעצמי משהו אחר:
להפסיק לרגע להספיק.
לא להיות "בסדר".
לא להיות פרודוקטיבית.
לשחרר — למרות שלא חסר מה לעשות.
להזיז רגע הצידה את כל ה"צריך", ולהגיד לעצמי:
זה בסדר.
עכשיו זה בדיוק הזמן לעשות דברים שלא חייבים לאחרים — אבל אני חייבת לעצמי.
כי אם אני אהיה במצב רוח טוב, רגועה ושלווה — זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לתת למשפחה שלי.
אז אצלי זה:
לשבת ולעשות אלבום.
לדפדף בספרי עיצוב.
למחוק תמונות מיותרות מהטלפון.
לאפשר לבת שלי לפעמים לישון במקום הזום הראשון של הבוקר.
לשתות קפה עם חתיכת עוגה.
ולקטוף פרחים מהגינה.
ומה אתם מאפשרים לעצמכם עכשיו? 🌿
