Vered Bonfiglioli Interior Design Studio

04/10/2026

לא החלפנו כאן את הנגרות. אפילו לא חלק ממנה.

במשך שנים החדר הזה שימש כחדר עבודה של רופא, והנגרות שאתם רואים כאן היום כבר הייתה בו: בדיוק באותה תצורה, רק בעץ מיושן בגוון ורדרד.

כשהחלטנו לעשות לחדר מייקאובר, היה ברור שאין שום סיבה לפרק נגרות טובה רק כי היא כבר לא נראית כמו שאנחנו רוצים.
אז השארנו אותה. את כולה 🙃

חידשנו וצבענו אותה בשטח, הוספנו את הטפט המעלף הזה, פרקט ושנדליר, ורק את שולחן העבודה החלפנו בשולחן וינטאג׳.

וזה עדיין אותו ממ״ד, עם אותה נגרות, רק בצבע 🤎

28/09/2026

22/09/2026

המטבח הזה בכלל לא היה כאן.

בדירה המקורית, לפני השיפוץ, הוא היה בקצה השני של הבית, ובמקום שבו הוא נמצא היום היה חדר סגור. כשפתחנו את החלל והעברנו את המטבח, רציתי מצד אחד ליצור חלל משותף פתוח ומאוורר, ומצד שני לא לחשוף לסלון את אזורי העבודה- הכיור והכיריים.

בתוך כל זה היו גם שני עמודים וקיר תומך שלא הולכים לשום מקום 🙃
עמוד אחד נטמע בתוך קיר הטלוויזיה, השני נשאר חשוף, והקיר התומך מסתתר בגב הארון הכחול. בתוך הארון החבאנו גם את ארון החשמל, ארון התקשורת ופיר האוויר החוזר, ומעל המטבח מסתתרת יחידת המיזוג.

ואחרי שכל זה נפתר, הגיעו האדום והכחול..

31/08/2026

אני אוהבת את כל שכבות התכנון שמתכנסות למבט אחד: פינת ההתכרבלות, הכורסא בסלון, כסא בר מציץ וקשת המטבח היפהפיה 🌈

28/08/2026

פרחים על השולחן ואור של אחר הצהריים.

רגע קטן של רכות ועונג מהבית של מיכל ודוד 🤎

26/08/2026

יש לי חיבה מיוחדת לפינה הזו.
תכננתי אותה כמקום שאפשר קצת לברוח אליו, לקרוא, לעשות שיחת טלפון בשקט, לשבת יחד עם אחת הבנות או פשוט להתכרבל.
בצד מסתתרים מדפים מלאים בספרים, ובחיים עצמם- זו גם הפינה שמקפלים בה כביסה 🙃

בחרתי לה גוון עמוק ומחבק, מזרן, כריות ותאורה רכה, ונוצרה פינה קטנה ונעימה שיש לה המון שימושים.
קטנה, אבל עובדת שעות נוספות..

13/08/2026

בחודשיים האחרונים אני הולכת לאט. ממש לאט 🐢

פציעת ברך הכריחה אותי לשנות קצב, ובתור מישהי שרגילה להיות בתנועת טורבו מתמדת: לעבוד, ליצור, לנסוע, להספיק, לעבור מדבר לדבר- זה שינוי שאני עדיין לומדת להתרגל אליו.
אבל גיליתי משהו מעניין בתוך האיטיות הזאת. כשאני הולכת לאט, אני גם רואה יותר. אני מסתכלת יותר על מקומות שאני נמצאת בהם, על חומרים, על אור, על אנשים. אני שמה לב לפרטים שבדרך כלל הייתי חולפת על פניהם.
ואיכשהו, זה נכנס גם לעבודה שלי: אני פחות ממהרת להגיע לתשובה, נותנת לרעיון עוד רגע. מסתכלת שוב.
שואלת אם הדבר הזה הוא באמת זה או שפשוט רציתי להתקדם כבר לדבר הבא, כהרגלי.

אני עדיין רוצה שהברך תחזור לעצמה, ברור 🙃
אני מתגעגעת להליכות ארוכות, לספורט, לחופש פשוט ללכת לאן שבא לי. פשוט, בלי כאב.
אבל אני גם יודעת שכשאחזור ללכת מהר יותר,
אני רוצה לקחת איתי משהו מהתקופה הזאת.
צילמה תוך כדי יום צילום: Eden Naim 🤎

01/05/2026

⁨ חדר גדול, פתוח ומואר מאוד, שביקש דווקא להתכנס.

קיר אחד שהוא כולו יציאה למרפסת,
קיר ממול עם כניסה לחדר רחצה,
וביניהם צורך אמיתי: ארונות גדולים ופינת איפור עם ישיבה.

זה בדיוק הרגע שבו צריך לעצור ולחשוב אחרת. הפתרון כאן נולד מתוך ניסיון לייצר סדר: קיר בצורת ח׳ בגב המיטה, שמצד אחד מגדיר את החלל ומצד שני מסתיר בתוכו פונקציה. מאחוריו פינת האיפור, ובמקביל לו ארון גדול, מבלי לוותר על תחושת מרחב ואור.

אבל מעבר לפתרון, הצורה הזו יוצרת משהו נוסף: בתוך חלל גדול ומואר מאוד, היא מייצרת קוזיות, תחושה מכרבלת, עוטפת, כמעט כמו חדר בתוך חדר.

עבורי זה המקום שבו תכנון ועיצוב נפגשים- לא רק איך זה נראה, אלא איך זה מרגיש לחיות בתוך זה 🤎

כלי מיטה: ‪‬
איבזור‪‬ng
נגר‪‪‬design
חיפויים וכלים סנ‪.co.il‬dy.co.il

-
האלבום המלא אצלי באתר⁩

19/04/2026

יש בתים שמרגישים נכון מהרגע שנכנסים אליהם.
לא בגלל שהם “יפים”, אלא כי יש בהם שקט, חיבור, נשימה.

זה בית של זוג שחי כאן כבר שנים,
אבל הרגיש שהבית כבר לא מדבר את השפה שלהם היום.
החיים השתנו והבית ביקש להתאים את עצמו לתדר החדש.

כשהגעתי לבית הזה, הרגשתי שאין עדיין שפה שמחברת בין כל החלקים.
החללים עבדו כל אחד בנפרד, והחוץ - עם שולחן אבן גדול וכבד - לא איפשר באמת לחיות אותו.
ובתוך כל זה, היה פוטנציאל גדול.
התחלתי בלפתוח את התנועה, לרכך, לחבר.

החוץ הפך למרחב חי, עם אזור סלוני גמיש שאפשר להזיז ולהתאים, ושולחן ארוך שמזמין אנשים להתכנס.
חדר העבודה קיבל המשך טבעי החוצה, והדק המוגבה יצר עוד שכבת חיים.

ריהוט החוץ נבחר בגווני תבלין- כאלה שממשיכים את הפלטה החמה מתוך הבית, ויוצרים שפה אחת זורמת מבפנים החוצה.

ובתוך הבית: כל חלל קיבל את המקום שלו, אבל גם הפך לחלק ממשהו שלם.
בית שמרגיש מחבק, עוטף. כזה שכל פינה בו קיבלה תשומת לב- גם לפרטים, וגם לנשמה.

פרויקט שלם מחזיק בתוכו הרבה רגעים-
בחרתי לשתף כאן כמה מהם

17/04/2026

יש בתים שמבקשים פתרון ויש בתים שמבקשים סיפור.
כאן, במקום שבו היה פעם מעקה זכוכית שקוף וגנרי נוצרה מחיצה שהיא הרבה יותר מתשובה פונקציונלית - היא תכשיט.
תכננתי אותה כך שתעמוד בדרישות של מעקה, אבל גם תכניס אופי, קצב וחומריות לחלל: עבודת נגרות מדויקת ומוקפדת, ובתוכה חרוזי חימר שנוצרו במיוחד לפרויקט: מפגש עדין בין ידיים, חומרים ואנשים.
זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעבודה שלי- היכולת לרתום בעלי מקצוע עם שפה ייחודית ולחבר ביניהם לכדי משהו חדש שלא היה קיים קודם (וזה לא פשוט 🙂…)
כאן, בשיתוף פעולה עם בעלות מלאכה הנגריות המופלאות ודורית פרוביזור הקרמיקאית המוכשרת, המחיצה קיבלה חיים משלה.
זה לא תמיד פשוט. בכל פרויקט יש רגע שבו צריך להמציא מחדש, לדייק, לשחרר, לסמוך. אבל בתוך כל זה יש גם משהו שצריך להישאר יציב: החזון. החזון שמחזיק את הדרך ושמאפשר לכל חלק להתחבר למשהו גדול יותר.
ובסוף, כשהכל מתיישב במקום זה מרגיש בדיוק כמו שזה היה אמור להיות מההתחלה 🤎m

-
האלבום המלא באתר שלי