24/06/2026
קירות מדברים, אנשים בונים: שבועות עמוסים ב"ה ומרגישה כמו פינג פונג בין הפרועקטים, לא מתלוננת. נהנית מכל רגע בעשייה, נהנית מהעבודה, מהלקוחות ואפיחו מהעומס ✨
אם הייתם שואלים אותי בתחילת הדרך, לפני 25 שנה, איך נראה יום עבודה של מעצבת פנים – כנראה שהייתי מדברת איתכם על קומפוזיציה, על בחירת חומרים, על התאמת תאורה נכונה או על חלוקת חלל.
היום, כשאני מביטה על תייקית הפרויקטים אני מבינה את האמת הפשוטה: עיצוב פנים הוא כמעט אף פעם לא רק על קירות וצבע.
הוא קודם כל, ולפני הכל – הקשבה עמוקה לסיפורי חיים. ולפעמים, לסיפורים הכי מורכבים, כואבים ומרגשים שהמציאות הישראלית יכולה לייצר.
השבוע שלי נראה כמו פסיפס מטורף של הלב והרוח:
שעה אחת אני בפגישה על פרויקט עם זוג מיוחד במינו.
היא שאיבדה את בעלה במלחמה, והוא שהתאלמן מאשתו לאחר מחלה קשה. שתי משפחות שלומדות להכיר, לחיות יחד, ולבנות משהו חדש, חזק ומאוחד ב"ה.
מי כמוני מכירה מקרוב את המורכבות העצומה שיש באיחוד של שתי משפחות.
האתגר התכנוני כאן הוא לקחת שני בתים שלמים – פיזית ורגשית – ולזקק אותם לתוך חלל אחד שירגיש בית, ביטחון ושייכות עבור כולם. אני מתפללת ומאמינה בכל ליבי שזה יהיה סיפור הצלחה ענק.
3 שעות אחרי אני בדיוקים אחרונים עם משפחה גיבורה שהתרסקה במלחמה עם נפילתו של אב המשפחה.
אחרי חודשים ארוכים של תכנון מדויק וליווי הכי צמוד שיש, הם עומדים לעבור ממש אוטוטו לביתם המחודש. הם נכנסים אליו עם ים של זיכרונות, געגוע וכאב, והתפקיד שלי היה לייצר עבורם מעטפת פיזית חמה ומחבקת, חלל שיודע להכיל את העבר, אבל גם להחזיק אותם ולעטוף אותם לקראת התחלה חדשה.
ובתוך כל הרגש הזה, הדינמיקה של המקצוע לא עוצרת לרגע וחוזרת לשולחן העבודה להכין את יום הקניות הבא עם משפחה שרכשה דירת קבלן של 6 חדרים ונמצאת במרתון של החלטות אחרונות רגע לפני קבלת מפתח.
ובשעוצ הערב חוזרת לפצח פרוגרמה מורכבת ועשירה עבור משפחה שמרחיבה את הסלון וחולמת על קמין, הגדלת המטבח ופינת עבודה מבודדת שהגישה אליה היא דרך גשר אדריכלי ייחודי.
מחר אפגש עם לקוחה יקרה שיצאה לפנסיה ועוברת לדירה נגישה, חמה ומזמינה לאירוח כל הילדים והנכדים.
לפעמים העיצוב נולד מתוך חלום מתוק, ולפעמים מתוך כורח המציאות – כמו המשפחות, שנעזרות בי עכשיו כדי לנצל את הוראת השעה של הג"א לתכנון ממ"דים בהליך מקוצר.
ובין לבין? הראש והלב שלי נעים בתנועה חדה אל המרחב הציבורי והקהילתי:
מתכנון מקווה נשים חדש בעפרה שנכנסתי אליו בדקה ה-90 (אבל נעשה את המקסימום המקצועי!), דרך המירוץ המטורף נגד השעון שיחל בשבוע הבא לשיפוץ בית ספר יסודי תוך חודשיים בלבד של חופש גדול, ועד למוזיאון "בית העדות" שמנמנם לו בין לבין על השולחן – פרויקט שדורש צלילה לעומק, רגישות היסטורית עילאית ועיצוב שמספר סיפור של עם שלם.
אנשים שואלים אותי לפעמים איך אפשר לעבור ביום אחד בין פרויקטים כל כך שונים, בין קודש לחול, בין כאב לשמחה, בין בית פרטי למבנה ציבורי. התשובה שלי היא תמיד אותה תשובה: כשהעבודה שלך היא האנרגיה והאדרנלין היומיומי ואני נהנית מזה ,
הלב פשוט מתרחב כדי להכיל את הכל.
מאחלת לכולנו שנזכה תמיד לבנות, לחדש, ולמצוא את המרחב המוגן, הבטוח והעוטף שלנו. 🤍
