25/09/2024
אחד הדברים הכי זכורים לי מתחילת המלחמה זו הפעם הראשונה שצחקתי. לא סתם צחוק- צחוק היסטרי עד דמעות כזה שכמעט מתפתח לבכי. שכואב בבטן ובלסת. זה קרה אחרי כמה שבועות, וזה היה ממשהו ממש טיפשי ושולי. אבל זה גמר עלי מצחוק.
לא היה ממה לצחוק בהתחלה, החיוך והצחוק לא הגיעו לעיניים, ללב. יהלי היה במילואים, אני לבד פחד שרר, אני על הבית , בהשרדות, שומרת על הילדים, מתחילים להזדחל אלי שמות של אנשים שאני מכירה מהעוטף, שאינם עוד, שחטופים...
הכל מרגיש לא אמיתי ובאותה נשימה אמיתי מידי.
צחוק אמיתי היה של פעם. של לפני...
לאט לאט החיים, בחוזקם הבלתי מנוצח, המשיכו, ואנחנו עדיין ב"מסע" הזה, שלא ברור מה יהיה סופו ואני עדיין מנסה למצוא את היופי, המצחיק והמרגש , איפה שאני לא נמצאת.
ותמיד להיות בעשייה ויצירה, להיות בחיים.
כשהייתי ביוון, ישבתי לי בבית קפה על הים, ועשיתי "טיול" בתמונות שלי. אני אוהבת לצלם כל מני דברים שמצחיקים אותי, מרגשים אותי, מקפיצים בי משהו בלב...
נעל ברבי בחוף בליסבון, טוסיקים של חמורים בהידרה, זקן מהודר ושובב בונציה, עץ נשען במלאגה...
תמיד קפצו לי מילים לתמונות.
בהתחלה עשיתי את זה רק בשבילי, לכייף, אולי לחלק לחברים. התייעצתי עם הילדים, עם חברה, חשבתי ממה סבתא שלי הייתה צוחקת, והחלטתי להדפיס מהדורה מצומצמת ממש של אוסף גלויות ברכה נפתחות.
אם גם אתכם זה מצחיק, מרגש ומשמח( מודה שיש לי הומור מאוד ספציפי🙃)- אתם יכולים לרכוש דרכי,
ב 15 ש"ח לגלויה, המלאי ממש מוגבל🍀
לבשורות טובות, לשובם ולשלומם של כולם💛🎗
