06/09/2024
אמא קטנה מחבקת ילד גדול מידי שהולך למלחמה
התאריך 12/10/23 רק חמישה ימים אחרי השבת שהפכה את החיים שלנו במדינה
לפני האפוד הקרמי והמדים הטקטים
לפני הכניסה לעזה
אמא קטנה בתמונה חושבת שהיא באמת יכולה
להגן על הבן שלה
מפני טראומת המלחמה
כי רק לפני שנה עוד יכלה לשים בקרת הורים
כדי להגן עליו מתכנים אלימים
והיום היא מסתכלת לילד בן ה - 19 שלה בעיניים
ואומרת לו ״חייבים זו מלחמת אין ברירה״
ובפנים מתכווצת מתביישת וגם קצת אשמה לאיזו מציאות הביאה אותו
היא לא רוצה שילך ובא לה לקחת אותו איתה
בחזרה הביתה להשכיב לישון
ולכסות בשמיכה הרכה .
ומרגישה קטנה כול כך
לנוכח שכול ואובדן כול כך גדול
הארץ מדממת
הילדים של כולם הולכים להלחם על המדינה
הילדים של כולנו שוכבים באימה בעזה
במנהרה חשוכה
ואת, מעיזה למות לך מפחד לשלוח את הילד שלך למלחמה ?
והיא גם באמת לא יודעת מה נכון או לא נכון
כול הסיפורים של הארץ הזו חיים בה
מימין ועד שמאל
פועמים בה כמו דופק ושעון מתקתק
ועם כולם היא מזדהה
וכואבת את החלום שבסוף יהיה טוב
פעם אחר פעם
מתנפץ ומתנפץ
וזה לא משנה אם זו התנתקות כואבת
מהארץ המובטחת או מחלום הדו קיום
ושלום עכשיו שמתרחק
מרגישה מאוחדת בגורל משותף
עם כול הקטבים והקצוות
ומוצאת איזון בסנטר ובמרכז חזק
וכמו כול הישראלים לפעמים בה לה פשוט
לעוף מפה לעזוב הכול
לקנות איזו דירה מול הים
אולי ביוון
אבל בפנים היא יודעת את האמת
שעם כול הקושי
לא תוכל לחיות בשום מקום אחר
זה הבית שלה
רק כאן !
והיא גם שמה את הציניות החילונית בצד
היא עושה עסקים עם אלוהים נודרת נדרים
קוראת תהילים מחזקת את האמונה
כי זה הדבר היחיד שיש לה
כשהילד שלה במלחמה
וממשיכה לספר לעצמה סיפורי אין ברירה
שזה צודק שזה נכון
שזה בסוף רק זה מה שיביא את השלום
שביחד ננצח
שבסוף יהיה טוב עם כול המר
למרות המחירים
הנפש של הילדים
תחזיקי מעמד עוד קצת חודש חודשיים ,
שנה ?!
האם כבר סוף המלחמה
חיילים שקוראים להם היום בישראל גיבורים
והמון אמהות כמוני
ששותקות ומחכות
שהמלחמה תגמר
שיהיה זמן לרפא את הפצעים
ויודעות את האמת מאחורי הסיפורים
שיש פער בין התואר גיבורים
למה שאולי קורה להם שם עמוק
בלב, בפנים .