14/04/2026
כל שנה בסוף יום השואה, אני מתפנה לספר את הסיפור האישי שלי איתו, כדי שיזכרו את הסיפור שלו.
פיליפ ביאלוביץ' ז"ל.
כל שנה אני מרגישה חייבת לשתף, כאילו הוא השאיר בי את המורשת שלו, ואת ההתחייבות שלו לספר. לשתף. שיזכרו כולם.
אך תמיד שיתפתי רק בדף האישי שלי. גם השנה, כמו שנה שעברה, החלטתי לשתף גם כאן, כדי שהחשיפה תהיה גדולה יותר. כי זה מה שהוא רצה.
בתאריך ה 13 באפריל שנת 2013 יום שבת בצהריים.
ישבתי בחצר אצל ההורים של בן זוגי, ועבר לו איש מבוגר ברחוב.
לא זוכרת ולא יודעת איך, אבל התחלנו לשוחח איתו.
"IM A SURVIVOR"
זה כמעט הדבר הראשון שהוא אמר לכל מי שהוא פגש.
הוא נכנס והתיישב איתנו במרפסת
ואני זכיתי לשמוע את סיפורו ממקור ראשון.
ככה ספונטני.
זה היה מצמרר. זה היה מעצים. זה היה מרתק. זה היה עצוב. זה היה משמח לדעת שהוא ניצח והקים משפחה גדולה, ואי אפשר היה שלא להקשיב לו.
שמו היה פיליפ ביאלוביץ'.
כשהכרנו הוא היה בן 87 בערך.
הוא שרד את מחנה ההשמדה סוביבור!
האיש הזה, שהיה נער בזמן המלחמה, עבד בכפייה במחנה והיה אחד מתוך כמאתיים מורדים שהצליחו לברוח מהמחנה, נשבע, לפני הבריחה, לספר על הזוועות שנעשו כלפי היהודים במחנה סוביבור וזה מה שהוא עשה מאז ועד ליום מותו באוגוסט 2018.
פיליפ הרצה בכל העולם וכתב ספרים...
היה עד במשפט דמניוק, ועשה הכל בשביל שנזכור. ובשביל שכל העולם יידע.
פיליפ ביאלוביץ' היה עדות חיה לעוצמת הרוח האנושית ולכוח הרצון לשרוד, גם אל מול האימה הגדולה ביותר. כניצול מחנה ההשמדה סוביבור, פיליפ לא רק שניצל ממוות – אלא הקדיש את חייו לזיכרון הנספים ולהעברת סיפורו הלאה, כדי שלא ישכח.
במסירות נדירה, דיבר עם דורות של צעירים ומבוגרים, סיפר, חינך, והעיד – לא מתוך שנאה, אלא מתוך מחויבות עמוקה לאמת, לצדק ולתקווה לעולם טוב יותר.
יהי זכרו ברוך ונצור בלב כולנו.
אז למענו ולמען כל הנספים קחו כמה רגעים ותקראו על מחנה ההשמדה בסוביבור... אני הצטמררתי ולמדתי רבות.
על מחנה ההשמדה סוביבור וקצת על המרד:
https://he.m.wikipedia.org/wiki/סוביבור
קצת על פיליפ ביאלוביץ':
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/809/797.html
