26/07/2026
Throwback
לשנות ה־90
הפעם אני חוזר לשנים הראשונות שלי כאדריכל בתחילת הדרך.
מיד לאחר שסיימתי את לימודיי בשנת 1992, נפלה בחלקי הזדמנות יוצאת דופן – לעצב חנות תכשיטים בעיירה היוקרתית St Albans
הסמוכה ללונדון. אחי, שעבד בענף התכשיטים, החליט לפתוח חנות, ואני הגעתי לצורך כך לביקור בממלכה. בדיעבד, אני חושב ששם התחיל סיפור האהבה שלי עם לונדון.
את החנות Galio סיימנו בדצמבר 1992, וכבר בקיץ 1993 היא זכתה להכרה בענף התכשיטים כשקיבלה פרס על חדשנות. זו גם הזדמנות להתנצל על איכות התמונות – כולן צולמו בפילם, פותחו והודפסו, ולכן יש להן טעם של פעם.
חשוב לזכור שבאותן שנים רוב חנויות התכשיטים בבריטניה היו מעוצבות בסגנון קלאסי ושמרני. Galio הציגה שפה עיצובית שונה לחלוטין, ואני מאמין שהיא הייתה בין החנויות שסימנו שינוי כיוון משמעותי בעיצוב חנויות התכשיטים בבריטניה.
הכי יפה שהחנות עדיין פעילה גם היום ואף התרחבה.
בשנת 1993 שבתי לארץ מניו יורק, וב־1996 קיבלתי הזדמנות נוספת לעצב חנות תכשיטים – הפעם ברחוב דיזנגוף בתל אביב: Obelle.
זו הייתה חנות יוקרתית במיוחד, ואולי אפילו הקדימה את זמנה. לצערי היא לא שרדה את תקופת הפיגועים ואת המצב הכלכלי של אותן שנים, אבל הזיכרונות והעיצוב נשארו איתי עד היום.
בעקבות החשיפה שהחנות קיבלה זכיתי לתכנן שתי חנויות נוספות. האחת במתחם הבורסה ברמת גן – ענבר שעדיין פעילה. חלל החנות היה צר וארוך במיוחד. אני זוכר שהלקוחה ביקשה שאנסה לתכנן את החנות כך שיראה שהיא רחבה יותר, והשבתי לה:
“If you can’t beat it, join it.”
במקום להילחם במבנה, צריך לאמץ אותו ולתת לצורה להוביל את הפונקציה.
ובהמשך תכננתי גם את חנות התכשיטים אולימפיה ברמת השרון, ובשנת 1999 נקראתי שוב ללונדון – הפעם כדי לעצב מחדש את Obelle, שנפתחה מחדש במרכז העיר.
זה כבר היה פרויקט משמעותי במיוחד עבורי. במשך כחצי שנה טסתי הלוך ושוב ללונדון כדי ללוות ולפקח על העבודות. בתקופה הזו התאהבתי בעיר באופן סופי. כשהוצעה לי עבודה בלונדון, החלטתי לעבור לשם.
לא העליתי בדעתי שהמעבר הזה יהפוך לפרק של 14 שנים מחיי.
המשך הסיפור ופרטים נוספים – בגוף התמונות.
Raoul Roy Sagal