23/09/2025
אני זוכרת מאז שאני ילדה את המשפט של אמא שלי אחרי ארוחת הצוהריים הגדולה של ראש השנה, כשכל הלחץ של האירוח היה טיפה יורד, אבא כבר חזר לבית הכנסת והיינו נשארות רק היא ואני, והיה מן שקט כזה בתוך הבית ומחוצה לו.
באותם הרגעים היא הייתה אומרת לי, לנוח, לאכול משהו מתוק ולשמוח, כי איך שעובר החג ככה תהיה גם השנה החדשה.
צוהרי יום החג, אחרי הארוחה הגדולה ואני בנתב"ג ממתינה לטיסה חזרה לברצלונה,
תוהה לעצמי האם זה אומר שהשנה אהיה הרבה על המטוס מכאן לשם, משם לכאן.
כי אם ככה עובר ראש השנה..
את זה כנראה ימים יגידו..
אני מודה על הלקוחות היקרים שלי שהופכים אותי למעצבת שלהם ובזכותם אני זוכה להגיע לכאן יותר, גם כשזה מורכב וגם כשזה דורש ממני, מעופר והילדים לשלם מחיר, זה הדלק שלי לדעת שגם כשאני בוחרת להמשיך שם עוד קצת או עד לא ידע אני מטעינה את הסוללה של המכשיר שלא רוצה ולא מצליח להתרגל לזה עד הסוף.
על כל היקרים שלי שכבר מבינים שאני עושה את כל מה שאני יכולה כדי לראות אותם אבל בסוף הזמן כל כך קצוב ואני משתדלת להוציא ממנו את המיטב, וכל פרידה כזאת שהופכת לי את הבטן כל פעם מחדש, בכל חיבוק שאני מאריכה כמה שיותר, ומרגישה בתוכו במקביל את הנעיצה הזאת בבטן - שאני גזרתי את זה עלינו,
לטוב ולרע.
